לאה גלובוס סוכנויות בע"מ נ' בוהדנה

החלטה

החלטה זו ניתנת בעקבות הדיון האחרון בתיק שהתקיים במעמד באי כוח הצדדים והמשיבה עצמה לאחר מתן פסק דין בתיק העיקרי. הדיון נקבע בעקבות בקשת המבקשת בבש"א 181020/08 לשלוח למשיבה הזמנה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט עקב אי ציות להחלטתה של כב' השופטת דודקביץ' מיום 16/3/06 בתביעה למתן חשבונות (ת.א. 43640/03), וכן להחלטתו כב' השופט שינמן מיום 26/2/08 בתיק שבפנינו (ת.א. 69868/06, בש"א 150468/08).

להלן החלטתה של כב' השופטת דודקביץ' מיום 16/3/06:

"... ולפיכך ניתן בזאת צו המחייב את הנתבעת לגלות לתובעת תוך 45 יום מהיום את כל ההסכמים שנחתמו בין הנתבעת בעצמה ו/או באמצעות סוכנות "לוק" ו/או כל גוף אחר במסגרת פעילותה המקצועית, וכן את כל התקבולים והתשלומים ששולמו ו/או שעתידים להשתלם בעקבות אותם הסכמים וכן להציג את ספרי הנהלת החשבונות של הנתבעת, המתייחסים לכל הכנסותיה של הנתבעת החל מיום 18/6/00 ועד ליום "... 18/6/05

כמו-כן נקבע כי באשר לתקופה שבין 15/5/01 ועד 15/5/02 יוצגו כל הפרטים והמסמכים תוך הפרדה בין עבודות סטילס ותצוגות אופנה לבין עבודות אחרות.

ביום 12/7/06, כמעט ארבעה חודשים לאחר מתן ההחלטה של כב' השופטת דודקביץ' הנ"ל, המציאה המשיבה למבקשת מסמך שכונה "דוח הכנסות" (שכונה בדיעבד "הדוח הראשון") – טבלה אשר אינה ערוכה כדוח חשבונאי, אינה מאושרת על-ידי רואה חשבון, הוגשה ללא תצהיר ומתייחסת לחלק מהתקופה הרלוונטית בלבד (מיום 31/1/01). ביום 4/11/07 נתן כב' השופט שינמן החלטה במסגרת התיק דנן שבה קבע מועדים לגילוי מסמכים ולהגשת תצהירי עדות ראשית. ביום 22/11/07 נדרשה המשיבה על-ידי המבקשת להציג שורה של מסמכים וביניהם כרטסת הנהלת חשבונות, מאזן בוחן, מאזן שנתי והסכמי שכר של המשיבה לתקופה הרלוונטית שמתייחסים לקמפיינים, תוכניות והצגות מסוימות וכן לדוח הראשון שהוגש. כחודשיים לאחר מכן, ביום 24/1/08, שלחה המשיבה שני מסמכים בלבד: (א) כרטסת הנהלת חשבונות של חברת ארט לוק בע"מ המתייחסת לתקופה שמיום 25/3/01 ועד ליום 28/6/05 (שכונה "הדוח השני"); ו- (ב) טבלה שמתייחסת לתקופה שמיום 26/11/00 ועד ליום 21/12/03 (שכונה "הדוח השלישי"). גם דוחות אלה הוגשו ללא אימות של רואה חשבון וכל אחד מהם מתייחס כאמור לחלק מהתקופה הרלוונטית בלבד.

ביום 6/1/08 הגישה המבקשת בקשה למחיקת ההגנה של המשיבה (בש"א 150468/08) משלא המציאה למבקשת את כל המסמכים שנדרשה לגלות על-פי החלטתה של כב' השופטת דודקביץ' הנ"ל וכן את המסמכים שהתבקשה לגלות במסגרת הליך גילוי המסמכים. בתגובה שהוגשה ביום 3/2/08 הצהירה המשיבה לראשונה כי "לאור דרישות המבקשים פניתי לרו"ח חשבון שלי ואולם נמסר לי כי הוא נמצא בחו"ל (תאילנד). לאור זאת התעכב הליך הגילוי והעיון". כמו-כן הצהירה המשיבה כי על-מנת לקצר את הזמן פנתה אל סוכנות לוק על-מנת שהם יערכו את החשבונות. יובהר כי לא הוגשה לבית המשפט כל בקשה להארכת המועד להמצאת החשבונות אשר המשיבה נדרשה לגלות על-פי החלטתה של כב' השופטת דודקביץ' מיום 16/3/06, וזאת על-אף שחלפו כמעט שנתיים מיום מתן ההחלטה הנ"ל ועד להגשת תצהיר המשיבה מיום 3/2/08. ביום 26/2/08 נתן כב' השופט שינמן החלטה בבש"א 150468/08 שבה קבע בין היתר כדלקמן:

"1. ... על המשיבה לפעול ולגלות את כל המסמכים הספציפיים המבוקשים בנספח

ב' לבקשת התובעת.

2. המשיבה תדאג למלא אחר האמור בסעיף 1 לעיל תוך 7 ימים מהיום".

נספח ב' שאליו מתייחסת ההחלטה הנ"ל הינו מכתב המבקשת מיום 22/11/07 המוזכר לעיל שבו כאמור נדרשה המשיבה לגלות כרטסת, מאזנים חשבונאיים והסכמי שכר לכל התקופה הרלוונטית. רק בעקבות החלטה זו של כב' השופט שינמן הגישה המשיבה ביום 3/3/08 תצהיר גילוי מסמכים משלים שבו הצהירה כי בתקופה הרלוונטית עבדה כעצמאית ולפיכך אין לה מאזן בוחן ומאזן שנתי, אין לה כרטסת הנהלת חשבונות משלה וכן אין ברשותה או ברשות רואה החשבון שלה הסכמי שכר כלשהם. המסמכים היחידים שהומצאו לטענת ב"כ המשיבה ב- 17 במרץ 2008 בעקבות החלטתו של כב' השופט שינמן, הינם דוחות רווח והפסד של המשיבה לתקופה הרלוונטית (שכונו "הדוח הרביעי"). גם דוחות אלה אינם מאומתים על-ידי רואה חשבון וחלקם אף אינם חתומים על-ידי המשיבה עצמה. יצוין כי דוחות אלה לא היו בפני הח"מ עד למועד הגשת התגובה לבש"א 181020/08 בחודש דצמבר 2008, דהיינו לאחר תום דיון ההוכחות בתיק העיקרי.

כאמור לעיל, המשיבה הצהירה לראשונה ביום 3/3/08 כי בתקופה הרלוונטית עבדה כעצמאית ולכן אין בידיה מאזנים, כרטסת הנהלת חשבונות והסכמי שכר. ברי כי אין די בהצהרה זו כדי להצדיק אי קיום ההחלטות למתן חשבונות ולגילוי מסמכים. ראשית, גם המסמכים אשר גולו על-ידי המשיבה עד לחודש מרץ 2008 אינם ערוכים ומאומתים כנדרש, לא הומצאו למבקשת במועד, ואף אחד מהם לא מתייחס לכל התקופה שנקבעה בהחלטתה של כב' השופטת דודקביץ'. שנית, באם לא היו בידי המשיבה הסכמים כלשהם הנוגעים לפעילותה בתקופה הרלוונטית, היה עליה לכל הפחות להצהיר למיטב ידיעתה האם נחתמו הסכמים כאלה באמצעות סוכנות לוק או כל צד ג' אחר, היכן נמצאים אותם ההסכמים והאם ביקשה לקבל העתק שלהם. כמו-כן היה עליה להצהיר בצורה מפורשת ומפורטת אילו מסמכים הנוגעים לפעילותה המקצועית נמצאים בידיה או בשליטתה. שלישית, אף אם המשיבה אכן עבדה כעצמאית בתקופה הרלוונטית, הרי שעל-פי דין היה עליה לנהל פנקסי תקבולים ותשלומים, פנקסי חשבוניות וקבלות ופנקס דיווחים למס הכנסה ולמע"מ וכן היה עליה להגיש דוחות שנתיים למס הכנסה. מסמכים אלה הינם למעשה ספרי הנהלת החשבונות של המשיבה, אך היא לא טרחה לגלות ולהמציא דבר מכל אלה למבקשת או לבית המשפט לפני תום דיון ההוכחות בתיק העיקרי.

רק בעת הגשת התגובה לבש"א 181020/08 (הבקשה למשלוח הזמנה לפי פקודת ביזיון בית המשפט) המציאה המשיבה לראשונה תדפיסים של שומות מס הכנסה ללא פנקס דיווחים למס או דוחות שנתיים למס וכן "הזמנות עבודה בודדות" אשר נטען כי אותרו בסוכנות לוק לאחר דיון ההוכחות. בתצהיר המשיבה אשר צורף לתגובה נטען כי שומות מס ההכנסה ממוצאות "למעלה מן הצורך" ולא הוסבר מדוע המשיבה איננה מציגה פנקסים נוספים שהיה עליה לנהל כמפורט לעיל. בתצהירו של מר יוני דותן אשר צורף להזמנות העבודה הנ"ל, לא ניתן כל הסבר ענייני לאי המצאתן עד למועד הדיון, אלא רק הוצהר כי "הזמנות אלו הן רכושה של לוק, ולא היו מעולם בחזקת הנתבעת או בידיעתה". אין לקבל טענה זו הואיל וכאמור נקבע בהחלטתה של כב' השופטת דודקביץ' כי על המשיבה לגלות "את כל ההסכמים שנחתמו בין הנתבעת בעצמה ו/או באמצעות סוכנות "לוק" ו/או כל גוף אחר במסגרת פעילותה המקצועית", ולכן היה על המשיבה או על בא כוחה לפנות אל סוכנות לוק ולבקש ממנה על רקע ההחלטה הנ"ל את כל החומר הקשור לפעילותה של המשיבה בתקופה הרלוונטית. ויודגש, לכל אורך ההליך המשפטי הייתה המשיבה מיוצגת מבחינה מקצועית על-ידי סוכנות לוק והייתה בקשר שוטף עימה. יתר על כן, מנכ"ל לוק ועובדים נוספים של הסוכנות אף היו מעורבים בהליך המשפטי והגישו תצהירי עדות ראשית מטעם המשיבה. לפיכך לא אמור היה להיות למשיבה כל קושי לפנות אל סוכנות לוק בבקשה לקבל את המסמכים הנדרשים.

במעמד הדיון שהתקיים בבקשה הנוגעת לביזיון בית המשפט ב- 8/3/10 ולאחר מתן פסק דין בתיק העיקרי הוגש לראשונה מכתב של רואה חשבון מיום 22/2/10 המאשר כי היתרות המופיעות בכרטסות הנהלת החשבונות של חברת ארט לוק בע"מ המצורפות למכתב תואמות את ספרי החשבונות המבוקרים של החברה.

בסופו של דבר, רק בסמוך לאחר הדיון שהתקיים בעניין ביזיון בית המשפט ב- 8/3/10, דהיינו כארבע שנים לאחר מועד מתן החלטתה של כב' השופטת דודקביץ' בעניין מתן חשבונות, הוגשה ללשכת הח"מ מעטפה המכילה מאות חשבוניות וקבלות אשר נמסרו למשרד ב"כ המבקשת לראשונה ימים ספורים קודם לכן. בהודעת ב"כ המשיבה אשר צורפה למעטפה לא ניתן כל הסבר לאיחור הרב בגילוי החשבוניות והקבלות הנ"ל. כל שנטען לעניין זה במהלך הדיון הוא כי "המשיבה לא מנהלת בעצמה את החשבוניות, היא לא מוציאה חשבוניות וקבלות ולא מנהלת מו"מ" (עמוד 10, שורות 7-8), וזאת על-אף שלדבריה החל מאוקטובר 2000 פועלת המשיבה כעוסק מורשה (עמוד 2, שורות 13-14). בנוסף לכך, מעיון בחשבוניות ובקבלות עולה כי הוצאו על שם המשיבה עצמה בציון מספר העוסק המורשה שלה לענייני מע"מ ולא על שם סוכנות לוק.

ב"כ המבקשת הגיש תגובה ל"הודעה על הגשת חשבוניות" הנ"ל שבה נטען כי "מעריכת השוואה בין החשבוניות לבין דוחות ה-EXCEL (אשר על בסיסים הגישה התובעת את תביעתה) עולה כי הנתבעת מסרה לתובעת דיווחים כוזבים בדו"ח ה- EXCEL הנמוכים משמעותית מאלו הקיימים בחשבוניות". ואולם, משניתן פסק דין בתיק העיקרי שבו ניתן גם צו לפיצול סעדים, אין מקום להתייחס לטענה זו לגופו של עניין, והמבקשת תהיה רשאית להעלותה בתביעה עתידית שתגיש כנגד המשיבה באם תבחר לעשות כן.

עוד נכתב בתגובת המבקשת הנ"ל כי המשיבה עדיין לא סיפקה למבקשת את כל המסמכים שנדרשה להמציא, שכן חסרות חשבוניות מספר 50-76 לשנת המס 2002 וכן חשבוניות 0-50 לשנת המס 2004. כמו-כן נטען כי המשיבה טרם המציאה "את ההסכמים אשר נכרתו בינה לבין צדדים שלישיים, לרבות כאלו אשר נחתמו בעבורה ו/או לשם הזמנת שירותיה, באמצעות שלוחתה, סוכנות לוק". בעניין זה טענה ב"כ המשיבה במהלך הדיון: "חברי דורש לראות הכנסות של לוק, צד ג', עם צד ד' שמזמין עבודה ומבקש שהמשיבה תהיה נציגה שם ... המשיבה לא חתומה על הזמנות עבודה, היא לא חתומה על הסכמים, היא לא חתומה על כלום" (עמוד 6, שורות 18-19 ושורות 25-26). דא עקא, בהחלטתה של כב' השופטת דודקביץ' נקבע במפורש כי יש לגלות "...את כל ההסכמים שנחתמו בין הנתבעת בעצמה ו/או באמצעות סוכנות "לוק" ו/או כל גוף אחר במסגרת פעילותה המקצועית". משכך, היה על המשיבה לכל הפחות לנסות ולבקש את אותם הסכמים מסוכנות לוק, אך המשיבה לא פירטה בתצהיר האם עשתה זאת, ואם כן, האם סוכנות לוק סירבה לבקשתה ומדוע. יצוין כי לא היה בהמצאת ההסכמים הנ"ל כדי לחשוף את הכנסותיה של סוכנות לוק בפני גורמים שאינם קשורים לתיק, שכן נקבע בהחלטתה של כב' השופטת דודקביץ' הנ"ל כי "המסמכים שיוגשו לבית המשפט בעקבות הליך מתן החשבונות והנתונים המופיעים בהם אסורים בפרסום". כמו-כן הייתה אפשרות לגלות ולהמציא בשלב הראשון לכל הפחות העתקים של כל ההסכמים הקשורים למשיבה לאחר מחיקת הסכומים אשר אמורים היו להתקבל בסוכנות לוק מצדדי ד'.

מכל האמור לעיל עולה בבירור כי במשך למעלה מארבע שנים לא קיימה המשיבה ועדיין איננה מקיימת את החלטות בית המשפט במלואן וכלשונן. אף אם המשיבה הסתמכה בעניין זה על ייעוץ משפטי או חשבונאי שקיבלה, אין בכך כדי לפטור אותה מאחריות לאי קיום החלטות בית המשפט.

אשר על כן, לאחר שניתנו למשיבה הזדמנויות רבות לקיים את החלטות בית המשפט והיא עשתה זאת באופן חלקי בלבד, הנני סבור כי מן הראוי לעשות שימוש באמצעי האכיפה הקבועים בסעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט. תכליתו החקיקתית של סעיף זה נידונה בשורה של פסקי דין. כך למשל נקבע בע"פ 517/06 בעז מנור נ' KPMG Inc בתפקידה ככונס נכסים זמני, תק-על 2007(3), 1113, 1116 (2007), תוך הפנייה לפסיקה קודמת:

"הליך בזיון בית המשפט על-פי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט משנת 1929 הוא הליך מיוחד, המצוי ב"איזור דמדומים שבין ההליך האזרחי לבין ההליך הפלילי" (ע"פ 519/82 גרינברג נ' מדינת ישראל, פד"י לז(2) 187 (1983)). מטרת הליך זה להביא לקיומו של צו שיפוטי, והוצאתו מן הכוח אל הפועל באמצעי של קנס או מאסר (בש"פ 4445/01 גל נ' קצובשווילי, פד"י נו(1) 210 (2001)). מושכלות יסוד הם, כי הליך בזיון בית משפט אינו הליך עונשי במהותו, אלא מטרתו העיקרית היא אכיפת ההחלטה השיפוטית שניתנה במבט צופה עתיד (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פד"י נט(4) 49, פסקה 8 לפסק דינה של השופטת ארבל (2004)). האמצעי המוטל מכוח הליך בזיון בית משפט הינו בעל אופי של כפייה לביצוע מעשה, או לחדול ממעשה, ואין עניינו בהכתמתו של מפר הצו בכתם עונשי (ע"פ 1160/98 שיז"פ שיווק ייזום ופרויקטים לבניה נ' אשכנזי, פד"י נד(1) 230 (2000); רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פד"י נג(3) 337, 346 (1999); ע"א 371/78 מוניות הדר לוד נ' ביטון, פד"י לד(4) 232, פסקה 8 לפסק דינו של השופט ברק (1980))".